סדרת המיקרוטראומה: המרפק אפיקונדיליטיס, המוכרת בשם "מרפק טניס", היא דלקת במקום חיבור השרירים המיישרים של האמה לעצם המרפק. היא שכיחה מאוד אצל עובדים שמבצעים תנועות סיבוב ואחיזה חוזרות: מבריגים, מרכיבים, עובדי דפוס, אינסטלטורים. למרפק יש מאפיין מיוחד: לצד מסלול המיקרוטראומה קיים גם פריט ברשימת מחלות המקצוע שמתאים לו. במאמר זה נסביר את שני המסלולים ואת המקרים שהוכרעו.
בעניין פורת (2000) נדון עובד במפעל להרכבת רכב חשמלי שפתח וסגר ברגים כשמונה שעות ביום, שלושה ימים בשבוע, במשך כעשרה חודשים, ולקה במרפק טניס ביד שמאל. בית הדין מינה שני מומחים. הראשון הסביר שבפתיחת ברגים פועלים דווקא השרירים המכופפים, בעוד שמרפק טניס פוגע בשרירים המיישרים: "אפיקונדיליטיס צדדית חיצונית או כפי שנקראת 'מרפק טניס' הוא ממצא שכיח בעולם האורתופדי, מדובר בפגיעה חוץ-פרקית המאופיינת ע"י כאבים לאורך השרירים האקסטנסוריים של האמה". השני ציין שהמחלה הופיעה חצי שנה אחרי סיום העבודה. בית הדין הארצי דחה את התביעה: "משעולה מחוות דעת שני המומחים במקרה שלפנינו, כי אין קשר סיבתי בין העבודה למחלה – אין מנוס בלתי אם לדחות התביעה". לקח דומה עולה מעניין שפיר, נהג-סבל שטען שהרמת משאות של עשרה קילוגרם כחמישים פעם ביום גרמה למרפק טניס. המומחה קבע כי הרמת משאות אינה כרוכה בתנועות סיבוב האמה (פרונציה וסופינציה) ולא ביישור שורש כף היד, ולכן "אין עילה לקבל את מחלת התובע כתוצאה של 'מיקרוטראומה', וזאת משום שהתובע לא ביצע תנועות העלולות לגרום להופעת המחלה". המסקנה: לא די בתנועה חוזרת כלשהי, אלא נדרשת התנועה הספציפית שמפעילה את הגידים שנפגעו.
בעניין פורת העיר בית הדין הארצי שראוי היה לתבוע גם במסלול מחלת מקצוע. הרשימה כוללת פריט העוסק ב"דלקת של גידים ותיקיהם או דלקת במקומות חיבור שרירים לעצמות, הכל בכף היד או במרפק", הנגרמת עקב "עבודות המחייבות תנועות חד גוניות של אצבעות כף יד או מרפק". באותו מקרה התביעה במסלול זה התיישנה. היתרון של מסלול מחלת המקצוע הוא שאין צורך להוכיח את מנגנון הפגיעות הזעירות, ובית הדין הארצי קבע בעניין איבגי (2016), לגבי הפריטים העוסקים בלחץ על עצב ובמכשירים רוטטים, כי "לא נדרשת על פי הפסיקה הוכחה של רצף תנועות חוזרות ונשנות".
מרפק טניס מוכר בפועל לא פעם על ידי המוסד לביטוח לאומי עצמו. בעניין אוחיון, עובד דפוס עשרים ושמונה שנים שערבב צבע, הרים דליים וניקה גלופות בתנועות סיבוב של פרקי הידיים, הכיר המוסד במרפק טניס. תביעתו הנוספת, להכיר גם בשינויים ניווניים במרפק, נדחתה: המומחה קבע כי "אצל מר אוחיון אובחנו שינויים ניווניים רק באחד מ-3 מפרקי המרפק ומימין בלבד – דבר אשר אינו מתאים לתיאורית המיקרוטראומה". בית הדין הזכיר כי חוות דעת המומחה מטעמו היא "בבחינת 'אורים ותומים' לביה"ד בתחום הרפואי". בעניין פיס (2019) הכיר המוסד באינסטלטור צעיר שעבד בכלים רוטטים הן בתסמונת התעלה הקרפלית והן במרפק טניס, שאובחן כשמונה חודשים וחצי אחריה. המחלוקת הייתה אם מדובר בפגיעה אחת או בשתיים. בית הדין הארצי קבע שכאשר אותה תשתית עובדתית גורמת לשני ליקויים בהפרש של יותר מחודש, כל ליקוי הוא ככלל פגיעה נפרדת עם מועד משלה, וניתן לבקש צירוף נכויות. הטעם: "הפגיעה בעבודה בעילת המיקרוטראומה מתגבשת לאורך זמן עד להיווצרות הנזק הממשי, ורק לאחר היווצרותו ניתן לקבוע שהתרחשה פגיעה בעבודה מסוג מיקרוטראומה". גם בעניין יפה פרץ הוכרו המרפקים של מזכירה שהקלידה שעות רבות, בבית הדין האזורי.
המידע במאמר זה הוא כללי בלבד, מבוסס על פסיקת בתי הדין לעבודה ובית המשפט העליון כפי שהיא מצוטטת בו, ואינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו. כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו, ומומלץ להתייעץ עם עורך דין העוסק בתחום הביטוח הלאומי לפני הגשת תביעה או ערעור.
