סדרת המיקרוטראומה: עמוד השדרה הצווארי פגיעות בעמוד השדרה הצווארי, בלטי דיסק, היצרות תעלה ושינויים ניווניים, הן מהתביעות הקשות ביותר להוכחה במסלול המיקרוטראומה. ברוב פסקי הדין של בית הדין הארצי בנושא התביעה נדחתה, ולא במקרה: הצוואר סובל בעיקר מתנוחה, לא מתנועה, ושינויים ניווניים בצוואר שכיחים מאוד באוכלוסייה גם ללא כל עבודה. במאמר זה נסביר מה בית הדין דורש, מדוע רוב המקרים נופלים, ומה בכל זאת יכול להצליח.
העיקרון החוזר בכל פסקי הדין הוא שהחזקת הראש במנח קבוע, גם אם הוא מעייף ומכאיב, אינה מיקרוטראומה. בעניין שווארץ (1996) תבעה מפקחת וטרינרית שבדקה עשרות עופות בדקה בראש מורד, כשתים עשרה שעות ביום, ולקתה בפריצת דיסק צווארית. בית הדין הארצי דחה: "הורדת ראש בתנוחה קבועה, איננה בגדר תנועה חוזרת ונשנית על עצמה, וגם לא מדובר ברצף אירועים נפרדים, זעירים, חוזרים ונשנים". ובניסוח חד: "אימוץ ממושך של שרירי הצוואר היא אנטיתזה של תנועות חוזרות ונשנות". בעניין יניפיליז (2014), רופא אף אוזן גרון שניתח עשרות שנים בתנוחה מכופפת, הכיר בית הדין האזורי בפגיעה, אך בית הדין הארצי הפך את ההחלטה: "העובדה שלא מדובר בתנועה בה היה המשיב בעת עבודתו אלא בתנוחה, הרי שבכך לא מתקיימת תשתית עובדתית למיקרוטראומה בה נדרש שתהיינה תנועות חוזרות ונשנות, וברי כי תנוחה איננה תנועה." בית הדין הוסיף כי "אין מקום להרחיב את תורת המיקרוטראומה גם לעניין תנוחה", וכי הרחבה כזו היא עניין למחוקק.
בעניין ניסן יהודה (2014), גזרן שעבד שלוש עשרה שנים רכון על שולחן גזירה, הצביע בית הדין הארצי על הדפוס שהפסיקה כן מכירה בו: "מצבים המוכרים כמשפיעים על עמוד השדרה הצווארי על בסיס תורת המיקרוטראומה הינם מצבים הכרוכים באחיזת ידיים ממושכת מעל לגובה הכתפיים." באותו מקרה התביעה נדחתה גם מטעם רפואי מעניין: המומחה קבע שהפגיעה הייתה ממוקמת בחוליה אחת, בעוד שבמיקרוטראומה "היה צפוי שיופיעו לכל אורך ע"ש הצוארי שינויים ניווניים הדרגתיים מפושטים". המקרה המאלף ביותר הוא עניין ויינשטיין (2022). "סקיפר" של מצנחי רחיפה, שבמשך שבע עשרה שנים ביצע מאות תנועות הטיית צוואר בשעה, הוכיח את התשתית העובדתית, ובית הדין מינה מומחה. המומחה קבע כי "מדובר במאות תנועות לשעה לאורך רוב השנה ולפיכך מדובר בעומס העונה להגדרות מיקרוטראומה", ואף העריך סבירות של מעל חמישים אחוז לקשר סיבתי. ובכל זאת התביעה נדחתה: המומחה קבע שההשפעה אינה משמעותית, בין היתר משום שבין שתי בדיקות דימות במרחק חמש שנים לא חלה החמרה למרות המשך העבודה. בית הדין הזכיר כי "שכיחות טבעית לשינויים ניוונים בצוואר הינה גבוהה ביותר, גם ללא מחלות רקע, אירועי תאונה או מצבי תחלואה".
עובדים רבים סבורים שעבודה בכלים רוטטים או הרמת משאות כבדים פוגעת בצוואר. המומחים בבתי הדין חושבים אחרת. בעניין ברונזברג, שרברב שעבד בקונגו ובכלים רוטטים, קבע המומחה: "עבודה בכלים רוטטים אילו נחשבת כעבודה הפוגעת בגפה העליונה אך אינה משפיעה על הצוואר וזאת לאור היותה רטט מקומי ולא כלל גופי." בעניין עווד אמיר, מתקין מזגנים, נאמר כי "רטט הולך ופוחת בעוצמתו והשפעתו ככל שמתרחקים מכפות הידיים", ושהרמת המזגנים "על הצוואר" הורכבה מתנועות מגוונות. בעניין בוקר (2018), מוכר בשוק שהרים מאות שקים ביום, קבע המומחה כי "הרמת משאות כבדים יכולה לגרום לעומס על הגב התחתון אך לא על הצוואר", ובכל מקרה מדובר בהיצרות תעלה מולדת. ובכל זאת הדלת לא נעולה לגמרי. בעניין אביב (2022), עובד חברת החשמל שעבד כחמש שעות ביום בכלים רוטטים והוכר לגבי כפות הידיים, קבע בית הדין הארצי שיש להפנות למומחה שאלות גם לגבי הצוואר, בשל העבודה בכלי רוטט כבד, אף שציין כי "ברוב המקרים התקשו המומחים לקשור סיבתית בין אחיזה במכשיר רוטט קטן לבין ליקוי בצוואר".
ראוי לדעת שהכרה בפגיעות צוואר במיקרוטראומה מתרחשת בפועל, בעיקר בבתי הדין האזוריים או בהסכמת המוסד לביטוח לאומי: בעניין יפה פרץ הוכר הצוואר של מזכירה שהקלידה שעות רבות (ההכרה לא הייתה במחלוקת בערעור), ובעניין רגב הכיר המוסד עצמו בפגיעת הצוואר של רופא שיניים. המכנה המשותף למקרים שיש להם סיכוי הוא תנועות ראש חוזרות (סיבוב, הרמה והורדה) או עבודה עם ידיים מורמות מעל גובה הכתפיים לאורך שעות, ולא סתם "ראש מורכן".
המידע במאמר זה הוא כללי בלבד, מבוסס על פסיקת בתי הדין לעבודה ובית המשפט העליון כפי שהיא מצוטטת בו, ואינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו. כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו, ומומלץ להתייעץ עם עורך דין העוסק בתחום הביטוח הלאומי לפני הגשת תביעה או ערעור.
