סדרת המיקרוטראומה: מפרק הכתף הכתף היא מפרק שנועד לתנועה, ולכן דווקא היא מתאימה במיוחד לתורת המיקרוטראומה: קופאית שמעבירה מוצרים מעל סורק, אחות שמגישה מכשירים למנתח, צבע שעובד עם ידיים מורמות, כולם מבצעים אלפי תנועות כתף ביום. עם זאת, קרעים בשרוול המסובב שכיחים מאוד גם בלי כל קשר לעבודה, בעיקר אחרי גיל חמישים, ולכן המומחים הרפואיים נוטים לייחס אותם לתהליך ניווני. במאמר זה נראה איך בתי הדין מתמודדים עם המתח הזה.
בעניין יפה הראל (2009) נדונה קופאית בסופרמרקט שבמשך כארבע שעות ביום העבירה ביד שמאל כעשרים מוצרים בדקה מהסרט הנע דרך הברקוד. היא לקתה בדלקת (בורסיטיס) בכתף שמאל. המומחה קבע כי "דלקות מסוג זה, נוצרות על רקע של OVER USE, והן תוצאה של עומס יתר המוטל על הכתף", אך הוסיף שהדלקת הפיכה ולכן אינה מיקרוטראומה. בית הדין האזורי דחה את התביעה, ובית הדין הארצי הפך: "השימוש התכוף שביצעה המערערת בכתפה השמאלית, היה כרוך בתנועות חוזרות ונשנות בעבודה שיצרו עומס על הכתף, וזהו מקרה ברור של פגיעה בדרך של מיקרוטראומה" בית הדין הבהיר נקודה חשובה לכל תביעת מיקרוטראומה: שאלת אי-ההפיכות מתייחסת לכל נזק זעיר, לא לתוצאה הסופית. אם המחלה שנוצרה מההצטברות ניתנת לריפוי, זה עניין לוועדה הרפואית בקביעת אחוזי הנכות, ולא נימוק לדחות את ההכרה: "המקום לדיון בשאלת הפיכותה של המחלה או הפגיעה שנגרמת מהצטברות הנזקים הזעירים הנו בוועדה הרפואית."
בעניין אסתר מזור נדונה אחות חדר ניתוח שהרימה רשתות מכשירים במשקל עשרה עד עשרים קילוגרם בתנועת סיבוב של הכתף, וביצעה מאה עד מאה וחמישים תנועות סיבוביות ביום להגשת מכשירים. היא לקתה בקרע בשרוול המסובב ונותחה. בית הדין האזורי מינה שני מומחים, ושניהם שללו קשר סיבתי. אחד מהם כתב: "מניסיוני שנים רבות בחדר הניתוח, אין בעבודת אחות בחדר ניתוח הרבה פעולות של הרמה וסיבוב של הכתף", והשני קבע שערכות מכשירים אינן מגיעות למשקל שנטען. בית הדין הארצי קיבל את ערעורה: המומחים סטו מהתשתית העובדתית שקבע בית הדין והחליפו אותה בניסיונם האישי כמנתחים, וזו עילה למינוי מומחה נוסף. באותו פסק דין ציין אחד המומחים כי "ישנן עבודות בהן ראוי להכיר בקשר סיבתי במנגנון מיקרוטראומה לקרע בגיד השרוול המסובב. אלה בעיקר עבודות בהם מתבצעים מאמצים ממושכים כשהיד מורמת למעלה (כמו למשל צבעי)".
בעניין קרליק (2025) נדון עובד חברת החשמל שעבד מ-1998 בכלים רוטטים ארבע עד חמש שעות ביום, וכשעה וחצי ביום עם ידיים מעל גובה הכתפיים על עמודים. אובחנו קרע מלא בגיד הסופראספינטוס וקרעים חלקיים. המומחה קבע כי "עבודה במנח גפיים עליונות מעל גובה שכמות המוכר בספרות כפוגע בשרוול המסובב, מצב המועצם כאשר מעורב בהרמת משקלים או רטט יד/זרוע (אפקט סינרגטי)", וכי גם בהתחשב בהשמנה, בסוכרת ובגאוט תרומת העבודה להחמרה עולה על עשרים אחוז. בית הדין האזורי אימץ את חוות הדעת והכיר בפגיעה בכתפיים.
בעניין אורן יצחקי (2020) תבע קונדיטור עם עשרים ושתיים שנות ותק הכרה בפגיעה בכתף ימין, בטענה לערבוב ידני של מסות בצק, זילוף אלפי פחזניות והרמות מעל גובה הכתף. בית הדין האזורי קבע שהערבוב הידני הסתכם בשש שעות בשבוע לכל היותר, מפוזרות, שהזילוף היה פעם בשבוע ושהרמות מעל גובה הכתף נעשו רק לעיתים. בית הדין הארצי אישר את הדחייה: "לא הוכח שעיקר עבודתו, תוך כדי תנועות חוזרות ונשנות על פני פרק זמן משמעותי, מתבצעת תוך הרמת משקלים מעל גובה הכתף", והזכיר כי "אין בכוחה של עבודה פיזית וקשה להפוך למיקרוטראומה". באותה רוח נדחה בעניין שבח (2002) מוסכניק משאיות שתבע פגיעה בכתף ימין מהרמת מנועים וגלגלים, משום שעבודתו הורכבה מתנועות מגוונות.
המידע במאמר זה הוא כללי בלבד, מבוסס על פסיקת בתי הדין לעבודה ובית המשפט העליון כפי שהיא מצוטטת בו, ואינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו. כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו, ומומלץ להתייעץ עם עורך דין העוסק בתחום הביטוח הלאומי לפני הגשת תביעה או ערעור.
